In May 1926, the students of the Rabbi Elchanan Theological Seminary, yeshivas rabbeinu yitzchok elchonon as they would have known it, published their first newspaper named hedenu or Our Echo. It ran for over a decade, printing infrequently, but aiming for an issue for each month. Hedenu was bilingual, Hebrew and English, and was intended to provide an opportunity for the yeshiva students to practice their Hebrew and English composition. In the first few years, the paper was mostly in Hebrew, but by the 1930s the English section had grown to be about half of each issue. The publication of this paper was facilitated by the Students' Organization of the Yeshiva or histadrus talmidei yeshivas rabbeinu yitzchok elchonon as they called it in Hebrew.
With hedenu, the S.O.Y. had a mouthpiece to encourage students at the yeshiva to participate in its activities and administration. In the first issue of hedenu, published on May 18, 1926, the president of the S.O.Y., Shlomo Wind, wrote an essay to encourage his peers to participate in the activities of the S.O.Y. I found his commentary on the nature of student life shockingly relevant to my own experience at the same school almost a century later.
As a fun fact, Shlomo Wind went on to teach at the Teachers Institute, The Hebrew Teachers Training School for Girls (before it was transformed into Stern College for Women), and Stern College for Women during its first decade.
I transcribed the original Hebrew text of the article and wrote an English translation below.
הסתדרותנו
ש[למה] ווינד
חברים, בני
הישיבה!
הגיעה השעה
שנכּנס בשיחה גלויה בדברים הנוגעים לחיינו החברתיים. נסיר את המחיצות המבדילות
בינינו ונבוא לידי התענינות כּללית — ליצור סביבה יפה ומתוקנה בתוכנו.
לכו נא ונוכחה! אם בּקרב לבּנו שוֺרה איזו דאגה המכאיבה אותנו, אם בּקרב נפשנו הומות הרגשות המבקשות בּטוי, נודיע איש לרעהו את הדבר המעיק אותנו, וגם את הדברים שלפי דעתו יובילונו להתרוממות הנפש ולמצב כלכלי נכון.
הלא כולנו יחדו
בּני-ישיבה, וגורל משותּף לכולנו, ולמה נהיה כזרים איש לרעהו בחיינו החברתיים?
שמעתּן קובלנא רגילה בפי כמה תלמידים: הלא זה מאָז ומעולם שהיתה לנו הסתדרות, האם הצליחה אַף פּעם לעורר
את לבנו לרעיון של התאַחדות, לרגש של אַחוה ואַהבה?
לענות על השאלה
הזאת קשה באמת עד מאד. היחס בינינו לא היה כיחס אברי הגוף הניזונים מלב אחד. כּל
תּלמיד התרכּז בּעולמו הוא — למצוא תנאים נוחים רק בּשבילו, קרובים אָנו, אבל
רחוקים היינו. אחדים הצליחו המגמתם שבּחרו להם, ואחדים מבּלי עזרה, נכזבה תוחלתּם.
התּוצאה:
אי-התענינות בּחיינו החברתיים, קפאון הנפש ושפלות הרוח.
כּמו כן, אין
ההסתּדרות אחראית בּעד מצב של פּירוד כּזה. כּי מה היא הסתּדרות ולשם מה היא באה?
הסתּדרות היא בטוי-כּח של לבּות השואפים לאידיאל אחד, למחשבה עקרית המכילה מגמות
שונות. הסתּדרות הנוצרת מאיחוד-כחות מדרכת את נטיות חבריה להצלחת כּולם. ואם אין
כּחות מאוחדים, אם כּל אחד עושה בשלו ולעצמו — מאיזה חומר תּוצר הסתּדרות נשגבה
ומוצלחת, וכח השפּעתה מאַין יבוא?
למה לא תהיה
התאַחדות לבבית בּינינו שתּפיח בּנו רוח של חיים ומרץ, התלהבות נאותה ונשגבה למען
נוכל התקדם בּחיינו באופן הכי נעלה? "או חברותא או מיתותא" אָמרו חז"ל. כּמה רעיונות
נשגבים בּפתגם זה!
נבוכי-רוח אָנו בחיי בדידות. חיים כאלה אינם שוים כלום.
כּולנו צריכים
חזוק בּעבודתנו. ולמען הלהיב ועורר מרצנו, צריכים אָנו לחלופי רעיונות, לרוח שיחדש
בּנו את כּחותינו. גם העולם לא היה יכול להתקיים אלמלא נתחדשו מעשי בראשית בּכל
יום ויום. עבודתנו הבּלתּי נעימה בחיי בּדידות יכולה להשנות לעבודה הכי נעימה
בחיים חברתיים. בּחיי אחוה ורעות, בּחיים המושפּעים מאידיאל נעלה ונשגב.
ועוד זאת,
חברים, הסתּדרות כּשהיא חזקה ומבוססה, ושיש לה הכּחות המשותּפים של כּל התלמידים,
יכולה לשכלל את המצב הרוחני והכּלכּלי של חבריה. כּחות משותּפים מולידים כחות
אחרים. כּחות טמירים ונעלמים מוצאים את בּטויים בּנקל על-ידי עזרה הדדית. עבודה
משותּפת תּוסיף לנו אומץ והתאוששות להרחיב ולהגדיל את חוג השפּעתנו לטובתנו במדה
שלא שערנו מאז.
בטוח אני,
שבּקרב נפשנו אָנו קובלים על פּזור-נפש כּזה במעלה חלודה על כּחותינו הנפשיים.
בּטוח אני, שעומק עמוק בּלבּנו מפכּים גלי חיים. אלא מפּני סבּה אחת או אחרת, אָנו
מונעים אותם מעבור את גבולם.
ובכן, חברים,
אליכם אקרא:
"למה נוסיף סרה?" הבה נגול את האבן המעמסה מעל לבּנו, ויקלח הזרם של אחוה
ורעות. יעשה הזרם הזה למעין מים חיים ואי-מפסיקים. יצא כל אחד מחוג הצר של עולמו
הוא. נעבוד בּכחות מאוחדים ומרץ משותּף. ניצור חבורות שונות: חובבי פּלפּול, זמיר, שירה וספרות. ניצור
סביבה יפה, שתּחת השפּעתה נחיה כחברים גמורים, ולבּותינו הקפואים מקור יחמו,
ונרגיש את האחריות הנעימה של חיים צבוריים ונעלים, ואז נבין איש את שפת לבו ונמלא
את דרישתו.
ואל כּל זה
נוכל להגיע אַך ורק על-ידי הסתּדרות מוצקה המאחדת את כּלנו לשם שאיפה ומטרה אחת.
זהו האמצעי היותר בּדוק בּחיים החברתיים והמעשיים. ארגון כּחותינו הוא עיקר גדול.
נרכז אותם לנקודה אחת, נחזק ההסתּדרות ותקווֺתינו בע"ה תּתגשמנה.
Our Organization
Sh[lomo] Wind
Friends, members of the Yeshiva!
The time has come for us to enter in open dialogue on
matters that affect our social life. Let us remove the barriers that divide us
and join in the general interest to create a pleasant and improved environment
among us.
Come and let us consider! If some anxiety that pains us dwells
in our hearts, if there are strong emotions demanding expression in our souls,
each one should tell his friend that issues oppressing him, and also the things
that he believes will bring us an elevated spirit and general well-being.
Are we not all members of the Yeshiva, there is a shared lot
for all of us, so why must we be like strangers to each other in our social
life? I have heard a common saying among many students: Was it not a while ago
that we had an Organization, if only we could succeed to awaken our hearts to
the idea of unity, the feeling of brotherhood and love?
Answering this question is truly very difficult. The
connection between us is not like the connection between limbs of a body that
are sustained by one heart. Every student is centered in his own world —
finding conditions that are pleasant only for him, we are close, but we have
been distant. A few have succeeded in the direction they chose for themselves,
and a few, lacking aid, have had their expectations disappointed. The result:
No interest in social life, a frozen soul and a depressed spirit.
The Organization is not responsible for this situation of
separation. For what is the Organization and for what purpose did it come into
being? The Organization is the expression of power of hearts that desire a
unified ideal, for a root philosophy that includes different directions. An
Organization created from a union of powers directs its diversity of members to
a collective success. But if there are not united powers, if everyone does his
own thing — from what material can a successful Organization be created, and
where will its power to influence come from?
Why will there not be
unity of heart between us that express in us a spirit of life and vigor, proper
and elevated enthusiasm so that we can proceed with our lives in the move
elevated way? “Friendship or death,” said our sages. How many great ideas in
this message! We are depressed in this lonely life. Life like this is not worth
anything.
We all need strengthening in our work. In order to ignite
and awaken our vigor, we must exchange ideas, for the spirit that will renew
our strengths. Even the enter world would not be able to continue existing
without the renewal of the act of creation every day. Our unpleasant work in
our lonely lives can transform to become pleasant work in social life, in a
life of brotherhood and friendship, in a life that is influenced by an elevated
and sublime ideal.
Friends, the Organization when it is strong and established,
and it has the united powers of all the students, it can perfect the spiritual
and material state of its members. Powers of union birth other powers. Powers
hidden and obscured present their expression with ease through mutual aid.
Shared work will increase our strength and recovery to widen and grow the sphere
of our influence to our benefit to an extent never measured before.
I am certain, that within our souls we are accepting this scattering of souls to degree that rusts our emotional strength. I am certain
that deep down in our hearts we are resisting the waves of life for one reason
or another, we are preventing them from passing over their boundaries.
So, friends, to you I call: “Why do we continue to stray?”
Let us roll the burdensome stone off our hearts, and the flow of brotherhood
and friendship will spray. It will make this flow into a constant spring of
water that never stops. Everyone will leave the narrow sphere of his world. We
will work in united power and with shared vigor. We will create different
clubs: Lovers of pilpul, song, poetry and literature. We will create a
beautiful environment, which beneath its influence we will be complete friends,
and our frozen hearts will thaw, and we will feel the pleasant responsibility
of social life and we will ascend. Then we will understand our own individual
hearts and fulfil their desires.
We can only achieve all of this through a grounded
Organization that unites all of us with the same desire and goal. That is the central
concept in social life and activity. Organization of our powers is a large
foundation. We will centralize them to one point. We will strengthen the
Organization and our hopes, God willing, will materialize.
No comments:
Post a Comment